<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן שס"ב</h1>
<h2>דף ח.</h2>
[פסחים צ"ו ע"ב] ירעה עד שיסתאב [ובנושאין פי"ט ביבמות ובכורן יהא רועה עד שיסתאב] ומפרש בפר' (י"א) [קמא] בתמורה [ח' ע"א] בגמ' אמר ר' יוחנן ותני עלה ובכורן יהא רועה עד שיסתאב ויאבד ויאכל במומו לבעלים. ש"מ עד שיפול בו מום. ועוד פירשו ואי כבעל מום ירעו עד שיסתאבו הא מסואבין וקיימין. ועוד מפורש בתמורה בפר' וולד חטאת אם קודם שכיפרו בעלים ירעה עד שיסתאב ואי בעלת מום הא מסאבא וקיימא. והעיקר בתורת כהנים בסופו דתניא ואם כל בהמה טמאה יכול בבהמה טמאה (הכתב) [הכתוב] מדבר כשהוא אומר למטה בפרשה אחרת ואם בבהמה טמאה ופדה בערכך הרי בהמה הטמאה אמורה הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו יכול יפדו על מום עובר ת"ל אשר לא יקריבו ממנו קרבן לה' יצא מום עובר שהוא כשר ליקרב למחר. ולפיכך גרסי' בכל התלמוד זה הלשון ירעה עד שיסתאב דהוה לן למיגרס עד שיומם אלא משום דנפקא לן מואם כל בהמה טמאה. וצורינו יטהר לעמו באזוב המטהר.
